דמדומי החינוך, או למה אנחנו מלמדים כל כך גרוע?

הרהורים בשעות הפנאי.

אני פותח עתון 'הארץ' ומתחיל לקרוא:

1)       הציון הממוצע במתמטיקה במבחן המיצ"ב לכיתות ח', היה 47.

2)       במבחן פיז"ה הבינלאומי במדעים ובמתמטיקה, תלמידי ישראל הגיעו למקום ה-41 (מבין 64).

3)       נשיא הטכניון, פרופ' פרץ לביא טוען, כי סטודנטים המתקבלים לטכניון על סמך הציונים בבחינת הבגרות והישגיהם בבחינה הפסיכומטרית אינם מוכנים ללימודים אוניברסיטאיים. כאשר אני מחליף קובע מורה בתיכון בבקובע של מרצה, אני רואה את הירידה המתמשכת של רמת הידע של הסטודנטים שלי.

 

יש עובדות שקשה למצוא מידע עליהן באינטרנט, אך זה לא עושה אותן פחות מפחידים. אחת הדוגמאות: במשך 30 שנים אחרונות רמת שאלות בגרות בפיסיקה יורדת תמידי באופן קבוע משנה לשנה. שאלה לקורא: "האם ירידת הרמה הזאת גרמה לעלית ציוני בגרות?". קורא פיקח כבר יודע את התשובה.

 

אולי בני הנואר של עכשיו חכמים פחות? אך לפי מחקרו של ג'יימס פלין, מידת התבונה (IQ) בעולם במשך 50 שנים האחרונות עלתה ב-17 נקודות! כל דור ילדים חדש – חכם יותר ונבון יותר.

לזה אפשר לענות, ש'אפקט פלין' תקף בעולם הגדול, ולא בארצנו הקטנטונת, כי הרי מדינות שונות זו מזו. זה נכון. מגמת פלין שונה בכל מדינה ומדינה. ב-30 שנים האחרונות של המאה הקודם בשבדיה ובדנמרק IQ עלה רק ב-10 נקודות . ובשתי מדינות אחרות עליית IQ היתהבאותם שנים גדולה ביותר (עליה ב-20 נקודות). איפה? בבלגיה ו... בישראל.

אולי החינוך הבית ספרי שלנו הוא הגורם לעליית IQ? לא ולא! לפי נתונים של פלין לילדים בגיל הרך IQ עולה מהר יותר מאשר בגיל בית ספרי.

אבל היו זמנים...

בשנת 1960 תלמידי ישראל היו בידע מדעים ומתמטיקה במקום הראשון בין המדינות שהשתתפו במחקר.

10+2=12

מה לגבי המקצועות האחרים?

כאשר עליתי ארצה לפני 33 שנים, אמרו לי שבישראל תלמידים, כדי לקבל תעודת  בגרות, צריכים ללמוד 12 שנים, ולא 10. שאלתי, למה צריך ללמוד כ"כ הרבה שנים? הסביר היה כזה. 10 שנים הראשונות לומדים את כל המקצועות, ואח"כ מוסיפים עוד שנתיים, כדי ללמוד באופן מורחב המקצועות המגמתיים, כל אחד לפי חשק לבו, לבצע  פרויקטים אישיים, עבודות גמר וכו'. הערצתי את חכמת המחוקקים ישראליים. איזה חינוך טוב מקבלים התלמידים הישראלים! 10 שנים ראשונות לומדים: מתמטיקה (10 שנים), פיסיקה (5 שנים), כימיה (5 שנים), בוטניקה (1.5 שנים), זוולוגיה (1.5 שנים), אנטומיה ופיזיולוגיה של גוף האדם (שנה 1)  ביולוגיה כללית (שנה 1), לשון ודקדוק (3 שנים), ספרות (3 שנים), היסטוריה של העולם העתיק (שנה 1), היסטוריה של ימי הביניים (שנה 1), היסטוריה של העת החדשה (2 שנים), היסטוריה של המאה העשרים (2 שנים), היסטוריה של המולדת (7 שנים), גיאוגרפיה פיזית של מדינות העולם (שנה 1), גיאוגרפיה פוליטית וכלכלית של מדינות העולם (שנה 1), גיאוגרפיה של מולדת (2 שנים), אזרחות (שנה 1), שרטוט טכני (שעה 1), מוזיקה (7 שנים)... כל זה בעשר שנים הראשונות. אבל בשנתיים הנוספות... או-או-או...

כשנכנסתי למערכת חינוך, היבנתי מהר שהמציאות היא לא ורודה כל כך.

אומרים לי: לא כולם יכולים ללמוד מדעים. אבל אני סומך על עבדות, על הנסיון האישי: תיכון בו אני למדתי היה תיכון רגיל, בכל תיכון היתה תוכנית זהה. לאנשי חינוך היה מובן, שאי אפשר להבין ביולוגיה בלי ידע בכימיה ואי אפשר ללמוד כימיה בלי ידע בפיסיקה. איך להבין את האזרחות בלי לדעת היסטוריה של אנושות. למדנו בעל פה הרבה מאות שורות של שירה. כל תלמיד למד את כל המקוכולם וכולם הצליחו (חוץ מאחוז קטן שלא רצו להשקיע).

תרבות היא אחת – אין שתי תרבויות - תרבות מדעית ותרבות הומנית. תלמיד שלומד רק מדעים או רק ספרות הוא לא איש שלם, הוא חיגר.

הלם החטיבה העליונה

כיון שבבית ספר יסודי ובחה"ב אינן מפתחים בקרב התלמידים את היכולת ללמוד באופן עצמאי מן הספרים ולארגן את הידע שלהם, אז כאשר התלמיד עולה לכיתה י', הוא מקבל "shock", שמכונה "הלם החטיבה העליונה". להלם זה יש 2 תרופות: (א) מורים פרטיים ו-(ב) היכולת הנפלאה של המורים-הגיבורים בח"ע להכניס לראש התלמיד כמות עצומה של החומר בזמן קצוב ולאלף אותו לבחינות הבגרות.

איפה שורש הבעיה?

אינני יודע.

אולי לא מזרימים מספיק כסף למערכת? אך בין מדינות OECD יש 3 מדינות שמבזבזות לחינוך אחוז הגדול ביותר של תוצר מקומי גולמי (GDP), וישראל אחת מהן: איסלנד (7.8%), ארה"ב (7.6%) וישראל (7.4%).

אולי אנחנו, המורים, לא מקצועיים? 25 שנים אני מלמד בתיכון פיסיקה, ואף פעם לא אנשי אקדמיה ולא פקידים ממשרד החינוך לא ניסו לבדוק איך אני מלמד. כנראה, לא איכפת להם. למה אנשי אקדמיה לא עושים ביקורים בבתי ספר? הרי יש מספיק מרצים בארץ, וכל אחד מהם יכול לבקר לפחות פעם אחת בסמסטר בבית ספר אחד. אני כאחד מן המרצים יודע שהם יעשו את זה בשמחה. צריכה רק יוזמה ממשרד החינוך.

אולי שורש הבעיה, שתלמידים רואים בבית ספר שלא הלימוד העיקר בו. ישיבת ועד תלמידים – היא תמיד על חשבון שעור. כל מיני חזרות – גם. ואם אפשר לעשות אחרת? אפשר ואפשר. אם יש בזה צורך, כמובן. כל מיני גיחות, גדנ"ע, טיולים שנתיים, מסעי ישראל למיניהם וכו' וכו' – אפשר (אם רוצים) לבצע בשבועות מיוחדים, לא בשבועות לימוד.

אבל מי חושב על זה? משרד החינוך, מטבע הדברים, הוא בכל מדינה המוסד השמרני ביותר. ולפקידים  - תמיד יש עבודה.

ועוד. ממשלה מפחדת מעם חכם. כמה יש לנו חברי כנסת שקנו שם 'פקח'?

ועדת החינוך של מדינת קליפורניה החליטה לפני מספר שנים שאחד התנאים להתקבל לאוניברסיטה של המדינה הוא לדעת לחלק 111 ב-3 בלי מחשבון. וואשינגטון ביטל את התנאי "הגזעני" ו"אנטיקונסטיטוציוני" הזה. סנאטור אחד אמר שהוא לא ירשה, שמישהו במדינה הזאת ילמד דברים שהוא עצמו (הסנאטור) אינו מבין.

אולי יבוא פעם  שר שיעשה משהו? נחיה ונראה.